קור אימים, שלגים כבדים
בסיביר, אשר לקור שם אין תקדים
קבוצה חדשה של מגורשים
חבורת יהודים קפואים
לזוז בקושי מצליחים, האברים קופאים
חולים וחלשים, איזה מצבים נוראיים
הבגדים דקים ובמיתה משונה
אסיר נוסף מת בכל שעה
גאון זקן, חלש וקופא, שיניו נוקשות
בבא בתרא אוחז בידיים רועדות
הוא צועק חי וקיים, הכל בידי שמים
הכל תלוי רק באבא שבשמיים
– חוץ מצנים, זה בידי שמיים
להיות מוגן מהקור נמצא אצל האדם בידיים
מה הגמרא מתכוונת? הוא צועק ובוכה
האם כלל זה חל גם בסבל הזה?
אין אש, אין חימום, אין בגדים מגנים
קור אימים שגוזר את האדם לגזרים
קור כזה, אבא שבשמים
רק אתה יכול למנוע, זה רק בידי שמים
בורא עולם, זה מעבר לגדר אנוש, אני לא מסוגל
בכל העולם הכלל הקודם חל
אבל לא כאן, בסיביר…
זה בלתי נסבל, אין אפשרות להגן על עצמינו
זה בידי שמים, זה תלוי רק בך, לא בנו
כי כאן זה סיביר…
לעם ישראל היו דורי דורות
כאלו שהאירו באור יקרות
מנהיגים וצדיקים את הכפור חיממו
חשכת הלילה האירו כיום, הבהיקו ובערו
אוי, הברירה הייתה בידינו
אם להיות קרובים לאלוקינו
אבל היום, בפרק חדש, בזמנים אחרים אנו נמצאים
הקור מבלבל, כ”כ הרבה מתגלשים
על הקרח שנפשות גוזר לגזרים
כמה נחלי דמעות שופכים אנשים ששומעים
את הרופא שמבשר את הבשורה בפנים חתומות
כמה פרנסות קופאות
כמה הורים מרגישים לבבות קרים
ומבקשים והשיב לב אבות על בנים
קפוא ברחוב, את הקרח אנו שוברים
כדי למצוא לנפשינו העייפה מים קרים
השמש איננה, הקור כה חותך וקשה
החורף ארוך מידי, כ”כ נוקשה
קור שכזה, אבא שבשמים
תציל כבר את המגיפה, כי זה רק בידי שמים
בורא עולם, זה מעבר לגדר אנוש, אני לא מסוגל בקור
זה לא בידינו כזה כפור
כמו שיש בסיביר…
כבר בשנות ה’תש”ע נמצאים אנחנו
אור חדש תאיר לנו
זה בידי שמים, זה תלוי רק בך, לא בנו
כי כאן זה סיביר…
הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים: (ב”ב קמד עב. ב”מ קז ב. כתובות ל א. ע”ז ג ב)
(מקור הסיפור: המגיד הירושלמי, הרב שלום שוואדראן ז”ל)
